<h1>סמ"ג לאוין סימן קנ"ח</h1>
<h2>דף ה:</h2>
כתוב בעשרת הדברות לא תחמוד וכתוב שם (דברים ה' י"ח) עוד לא תתאוה והכל אחד, ותניא במכילתיה (שמות כ' י"ד) לא תחמוד יכול אפילו בדברים תלמוד לומר (דברים ז' כ"ה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך עד שיעשה מעשה. ובפרק קמא דב"מ (ה' ב' ורש"י) גרסינן דאמר רב הונא שומר שאמר הריני משלם ואיני נשבע משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ומקשה [התלמוד] היאך ישבע והלא חשוד הוא לעבור על לא תחמוד ומתרץ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו, פירש רבינו משה (גזילה פ"א הל' ט') והרב אליעזר ממיץ (יראים סי' קט"ו ובתעפ"ר) (ואינו) [דאינו] חשוד על לא תחמוד לפי דעתו ואף על פי שעיקר לא תחמוד בדמים, לפירוש זה משמע אף על פי שנתן לו דמים יקרים הרי זה עובר בלא תחמוד, וקשה לפירוש זה שהרי בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ה ב') אומר דחמסן שנותן דמים אינו פסול אלא מדברי סופרים, ויש לפרש בלא דמי משמע להו וכך הוא אמת (שם תד"ה מעיקרא). כתב רבינו משה (ע"פ הל' י'—י"ב שם ע"ש) לא תתאוה אין תאוה [בכל מקום] אלא בלב, ומשעה שהתאוה בלבו עובר בלאו דלא תתאוה אף על פי שלא עשה מעשה, התאוה מביאו לידי חימוד והחימוד לידי גזל כמו שנאמר וחמדו בתים וגזלו שאם לא יתננה לו ברצון יגזלנה בחזקה, וגזל מביא לידי שפיכות דמים כמו שמצינו במעשה אחאב ונבות, הנה למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד, עשה מעשה כגון שהפציר ברעים ובקש[ו] שיתננה לו ונתנה לו עובר בשני לאוין לא תתאוה ולא תחמוד, ואם גזל עובר בשלשה לאוין עד כאן דבריו, ולא יתכן לומר כן כי כן כתוב בדברות (ואתחנן) לא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך ולפי דבריו החמיר בבית מבאשת איש, אלא החימוד והתאוה הכל [לאו] אחד וכן פירשו אונקלוס, לא תרוג וכן (בראשית ב' ט') ונחמד למראה מתרגמינן דמרגג למחזי וכן פירש רבינו שלמה (ואתחנן) כי הכל אחד.
